כתבה בעיתון דה מרקר
הם נטלו סיכונים לאורך הדרך, לעתים מישכנו כמעט את כל מה שהיה להם, והכל תוך איום על המרקם המשפחתי. העסקים המשפחתיים הקטנים והוותיקים הולכים ונעלמים, אבל עדיין יש כאלה שלא מוכנים לוותר על המסורת. שלוש משפחות מספרות על האתגרים, המתחים והאם יש עוד מקום ועתיד לעסקים כאלה
עמנואל ענו (78) הוא דור שלישי לדפסים. לסבו, פנחס, היה בית דפוס בירושלים, שהוקם ב– 1920 , ואביו ודודיו עבדו בעסק המשפחתי. את השירות הצבאי שלו עשה עמנואל בבית דפוס צבאי, ובתחילת הקריירה המקצועית שלו הוא בחר לעבוד כדפס שכיר. "בית הדפוס של סבי הדפיס בשס חור־לבן בלבד. אני נמשכתי לעבודות בצבע, ולכן הלכתי לעבוד כשכיר בבית דפוס אחר. אחרי חמש שנים שבהן עבדתי לילות כימים, הבנתי שאם אני רוצה להצליח לפרנס בכבוד את הילדים — אני צריך לפתוח בית דפוס משלי", מספר ענו. את דפוס עמס נואל הקים ענו ב– 1971 בראשון לציון, וכיום יש לו עובדים, בהם ארבעת ילדיו. ההגדרה של עסקים משפחתיים משתנה ממדינה למדינה, אבל ניתן לומר שמדובר בעסס קים שעובדים בהם לפחות שני בני משפחה, שהם גם הבעלים, ושיש כוונה להוריש אותם לדור הבא.
"להיוולד לעסק משפחתי זה כמו להיוולד למכבי הגדולים תל אביב או לגולני, למועדון סגור עם זהות מגובס כרות שתענה על צורכיהם הכלכליים, לא פחות לאכה והתעשייה בקרב כ–– 80 בעלי עסקים משפח חתי יש גם מטרות שאינן כלכליות, כמו רצון לעבוד שת, קולקטיבית", אומרת ד"ר נאוה מיכאל־צברי, מהחלופות ששוק התעסוקה יכול להציע, ובעיקר תיים קטנים בענפי הפעילות מתכת, דפוס, ריהוט, עם בני המשפחה, לשמור על לכידות משפחתית, זהות, מהפקולטה לניהול באוניברסיטת תל אביב, חוס בתקופות של האטה כלכלית ובמצבים קיצוניים, חשמל, פלסטיק, מוצרי בטון ואלומיניום ומזון, מורשת. לדבריה, "כמו במערכת יחסים, גם בעסק משס קרת של עסקים משפחתיים ובעצמה משתייכת כמו מגפה או מלחמה", אומר יוסי אלקובי, נשיא % מבעלי העסקים שהשיבו לסקר ציינו שי ל פחתי ברירת המחדל היא כישלון. אם רוצים שזה יצס לדור השלישי של מייסדי קבוצת שטראוס. התאחדות המלאכה והתעשייה, המאגדת כ– דיהם עובדים בעסק המשפחתי. ליח אחרי הדור הראשון, צריך ללמוד להשקיע בקשר "הנתון המקובל בארץ ובעולם הוא ש- 90%- מה ע אלף עסקים קטנים ובינוניים בישראל.
"נתון זה מוסבר בעיקר ביכולת של אותם של המשפחה לעסק, בדבק המשפחתי ובכבוד הדדי". סקים הקטנים והבינוניים הם משפחתיים; ומהעסקים לגבי תחומי הניהול שבהם משתלב דור ההמשך בעסק, 48% מהמשיבים אמרו כי הדור השני עוסק בניהול של העסק כולו. 38% בניהול תחום המכירות והשיווק; 35% בניהול תחום הייצור והתפעול; ו– בניהול תחום הרכש. רק 3% מהמשיבים אמרו שבני הדור השני משתלבים בניהול תחום הכספים, ושיעור דומה משתלבים בניהול תחום בקרת האיכות )חלק מהמשיבים ציינו יותר מתחום אחד(. לדברי אלקובי, "עסק משפחתי הוא עסק שמאופיין בזיקה חזקה בין העובדים בו ובתחושת שייכות עמוקה, התורמת משמעותית להישרדות העסק. הוא מאופיין במחויבות, במוטיבציה גבוהה להצלחה ובאמון הדדי הנמצאים באופן טבעי בקשרי המשפחה. לכן הוא יכול לשגשג ולהצליח לאורך זמן". ועם זאת, כחלק מתהליכים גדולים במשק, עסקים משפחתיים שכונתיים הולכים ונעלמים בעשורים האחרונים — ומוחלפים בסניפים של רשתות גדולות. 55% מקרב המשיבים על הסקר שילדיהם אינם פעילים בעסק המשפחתי, אמרו כי דור ההמשך מעדיף לפתח קריירה עצמאית או לעסוק במקצוע אחר; ו– 20% הסבירו זאת בחוסר עניין של הילדים בפעילות של העסק. לדברי אלקובי, נתונים אלו עשויים להצביע על כך שענפי התעשייה והמלאכה המסורתיים מתקס שים להיות מוקד עניין לדור ההמשך, במיוחד על רקע הנגישות לתחומי השכלה מגוונים וירידה בתס דמית של התעשייה והמלאכה. שלושה ילדים להורים עם עסק יצרני קטן, שהיו כבר במסלול של קריירה עצמאית, מספרים מדוע בכל זאת חזרו לעסק המשפחתי, על האתגרים שיש להם כבני משפחה שעובדים יחד, החזון שלהם — והאם הדור השלישי מתעניין בעסק המשפחתי או שלא תהיה לו המשכיות?
